<h1>ספר האסופות סימן קע"ג</h1>
<h2>דף מט:</h2>
וזה דין בכור אדם, שעור פדיון שנינו חמש סלעים במנה צורי, היוצאת ממדינת צור, דהסלע ד' זוזים והזוז כמשקל זהוב של משקל, בפשיטה ומחצה למשקל הברזל, ואני אליעזר הלוי ראיתי בתשובות דכלהו אמוראי לא פליגי אלא מפרשין מתני' לבני עירם במטבע הניכר להם ולפי זה חמש סלעים הם חמשים פשוטין של כסף למשקל הברזל, והפשוט של משקל הברזל בקולוניא פשוט קולנש ושמינית פשוט מעט יותר, שהם סך הכל ה' דינרין קולניש. ובפי' רבי' אליקים הלוי ראיתי בראש פרק שור שנגח בזה, שפירש כסף צורי, הסלע ד' דינרין והדינר משקלו זהוב בומנט וכן בקושטנטינא קורין לזהוב דינר, והוא שנים ומחצה למשקל הברזל. ובתשובת גאונים נמי כתוב כלשון הזה שהוא שנים ומחצה למשקל הברזל ופחות מעט, שמאה מהן דהיינו מנה שוקלין ליטרא פשיטין למשקל הברזל, וזה יבא י' פשיטין פחות. ושמעתי מרבי' משה הכהן שאמר לו רבינו תם, שכל הנותן תבואה לפדיון בנו לפי חשבון ארבע סאין בסלע, דהיינו עשרים סאין, יוצא ברור ידי חובתו, שהרי התבואה תדיר בזול בארץ ישראל מבשאר ארצות, ואמרינן בסוף כתובות [ב"ב צ"א ע"ב] א"ר יוחנן נהירנא כד הוו מזבני ארבע סאין בסלע וכו', משמע שזה היה שובע גדול, והעומר שאנו מודדין בו בפסח י' מהן ג' סאין, כדמתרגמין [שמות ט"ז] והעמר עשירית האיפה הוא, ועומרא חד מן עשרא בתלת סאין הוא והנה י"ג עומרים [גליון. ושליש] הוו ד' סאין והן שווים סלע, וכן תתן תבואה לכל סלע וסלע עד שיגיע לה' סלעים, או כשיעור שנמכרת התבואה הזאת, יתן לכהן מעות. וכן יכול לשער לפי שער הזול שרגיל להיות בזמן הזה. שמסתמא אינה בזול יותר משער הזול שבארץ ישראל. ולפי זה יתן לו או מעות או תבואה, ואם התבואה מתייקרת, יחשוב החשבון כמה היה עולה בשעת הזול לפי מה שפרשנו, ויתן לו לפי החשבון מעות או תבואה או שויו.
